מחשבותיי נושאות אותי לספרה המצמרר של כריסטינה צ'אדלר [בלשנית במקצועה] "קול". ספר מתח זה דומה במהות לספריה של מרגרט אטווד "סיפורה של שפחה" ואח'. "הקול"

על חורבות בתינו ראו אותנו כיום עם משוסע ומפולג על סיפה של מלחמת אחים. כל צד משוכנע בצדקת דרכו שאין בילתה. כל צד דבק באמונתו.

בסכסוכי משפחה בהם אני מומחית , אני נוהגת להציף את השאלה מה יקרה אם לא נגיע להבנות והגישור ייכשל? ברור שפתוחה בפני הצדדים, בכל עת,

שירו הידוע של יהודה עמיחי "מן המקום שבו אנחנו צודקים"כל כך תואם את התקופה הזו שאתה אנחנו מתמודדים.וגם משהו שלעיתים אני מזכירה בחדר הגישור. מִן

המזל הוא שליט כל יכול. תעתועיו משפיעים על חיי היומיום בכל תחומי חיינו.המחלה כמשל:ימי הקורנה ניערו את רובנו מהאשליה שיש לנו שליטה על החיים. הנה

האמנם אפשר לדבר גישורית בימים מוטרפים אלה? הרי לכל שנפנה משתוללת מלחמת הכל בכל, ואיש יד באחיו. אותי אישית מלווה תחושת מיאוס וייאוש שאינה מרפה.

אם מעניין אתכם לדעת מה קורה בחדר הגישור, [ככל שהצלחתי לשכנע אתכם [להגיע לחדר הגישור ולהישאר בחמימות שבו [עם אמפטיה וכיבוד קל]במקום לשעוט לבית המשפט],

כל הלבטים והקשיים בזוגיות וביחסים בתא המשפחתי יכולים להיפתר בהידברות. הליכי הגישור מקדמים שיח במקום שקשה לקיימו בד' אמות. הגישור מאפשר דיאלוג ופתיחות בין בני

סכסוכים בתא המשפחתי חייבים להסתיים בהסכם אליו ניתן וחשוב להגיע בעזרת הליך של גישור. הדין החל וכשליו: הבנה זו היא כיום גם נחלתה של מערכת

מרגרט אטווד יצרה בספרה המדהים "מעשה בשפחה" [השם במקור] עולם בדיוני שבו, בין היתר, הופכות נשים לאמצעי שימושי להבטחת הפריון, או במלים אחרות לסוג של